היום בס,ד בני נח בשעה אחת The Seven Laws of Noah & Noahidism!

The key word is Emunah 😀 midnightrabbi.com

The Seven Laws of Noah (Hebrew: שבע מצוות בני נחSheva mitzvot B’nei Noach), or the Noahide Laws, are a set of moral imperatives that, according to the Talmud, were given by God[1] as a binding set of laws for the “children of Noah” – that is, all of humanity.[2][3] The rainbow is the unofficial symbol of the Noahide Movement, recalling the rainbow that appeared to Noah after the Great Flood of the Bible.

Accordingly, any non-Jew who adheres to these laws is regarded as a righteous gentile, and is assured of a place in the world to come (Hebrew: עולם הבאOlam Haba), the final reward of the righteous.[4][5]

The seven Noahide laws as traditionally enumerated are:[6]

  1. Do not deny God.
  2. Do not blaspheme God.
  3. Do not murder.
  4. Do not engage in incest, adultery, pederasty or bestiality,[7] as well as homosexual relations.[8][9]
  5. Do not steal.
  6. Do not eat of a live animal.
  7. Establish courts/legal system to ensure law and obedience.

According to the Talmud,[6] the rabbis agree that the seven laws were given to the sons of Noah. However, they disagree on precisely which laws were given to Adam and Eve. Six of the seven laws are exegetically derived from passages in Genesis,[10] with the seventh being the establishing of courts.

Published on Sep 3, 2014

Chaim Clorfene is the co-author of the highly respected guide for Noahides, The Path of the Righteous Gentile. First published in 1987, it was the book that introduced the Seven Laws of Noah to the English-speaking world and began a movement that has grown exponentially over the past generation. Now, Clorfene is in pre-publication production of the much-awaited, The World of the Ger, a book which he an introduction to the second phase of the Noahide movement.

פורסם ב 3 ספטמבר 2014
חיים ‘חי קלורפין הוא המחבר המשותף של ספר המכובד מאוד לבני נח, הנתיב של חסיד אומות העולם. פורסם לראשונה בשנת 1987, זה היה הספר שהציג את שבעת מצוותי בני נח לעולם הדובר האנגלי והחל תנועה שגדלה במהירות בדור האחרון. עכשיו, ‘חי קלורפין הוא בייצור מראש פרסום מיוחל הרבה, העולם של גור, ספר שהוא מבוא לשלב השני של תנועת בני נח.

השבע מצוותי בני נח (בעברית: שבעה מצוותי בני נח שבע מצוות בני נח), או השבעה מצוותי בני נח, היא קבוצה של ציוויים מוסריים ש, על פי התלמוד, ניתנו על ידי אלוהים [1] כמערכת מחייבת חוקים ל” ילדיו של נח “-. כלומר, כל האנושות [2] [3]

בהתאם לכך, כל מי שאינם יהודי ששומר על החוקים אלה נחשבים כחסיד אומות עולם, והוא סמוך ובטוח של מקום בעולם הבא. (עברית: העולם הבא העולם הבא), את הפרס הסופי של הצדיקים [4] [ 5]

שבעה מצוותים בני נח כמנויים באופן מסורתי הם: [6]

לא מכחיש את אלוהים.
אל תחלל את שם אלוהים.
לא לרצוח.
אינו עוסק בגילוי עריות, ניאוף, מעשה סדום או חייתיות, [7] וכן יחסים הומוסקסואליים. [8] [9]
לא לגנוב.
אל תאכלו מחי.
להקים בתי משפט מערכת / משפטית כדי להבטיח חוק וציות.
על פי התלמוד, [6] הרבנים מסכימים כי שבעת המצוותים ניתנו לבני נח. עם זאת, הם לא מסכימים על בדיוק שהחוקים ניתנו לאדם וחווה. שש מתוך שבעת החוקים נגזרים דברי פרשנות מקטעים בספר בראשית, [10] עם שביעי להיות הקמתם של בתי משפט.

לפני 1 חודש האוהל אברהם  בזמן של נח לא היו ” גויים “ולא ” נפרד ” סט של הוראות , כי לא היו יהודים עדיין . נח הוא לאהמקור שלמצוות בני נח ,המונח ” בני נח ” ( צאצא של נח ) מתייחס לאנושות כולה . על פי התנ”ך יש מושג שכל האנושות נצטווה . “יהוה אלוהים ציווה את האדם ” (בראשית 2:16) . אחת המצוות המפורשות יותר ניתן למצואב9 אלוף : 6 : ” שופך דם אדם באדם דמו יישפך כי בצלם אלוהים עשה את האדם “.

Noahidism ((/ˈnə.hd.ɪsm/); alternatively Noachidism (/ˈnə.xd.ɪsm/)) is a monotheistic ideology based on the Seven Laws of Noah, and on their traditional interpretations within Rabbinic Judaism. According to Jewish law, non-Jews are not obligated to convert to Judaism, but they are required to observe the Seven Laws of Noah. If they accept and fulfill these commandments with the conviction thatYahweh commanded them in the Torah as transmitted by Moses, and are careful to observe them in accordance with the relevant details within the Torah law, they are assured of a place in the World to Come (Olam Haba), the final reward of the righteous.[1][2] The Divinely ordained penalty for violating any of these Noahide Laws is discussed in the Talmud, but in practical terms that is subject to the working legal system that is established by the society at large. Those who subscribe to the observance of these commandments are referred to as Bene Noach (B’nei Noah) (Hebrew: בני נח‎), Children of Noah, Noahides (/ˈn.ə.hdɨs/), or Noahites (/ˈn.ə.htɨs/). Supporting organizations have been established around the world over the past decades, by either Noahides or observant Jews.

Historically, the Hebrew term Bene Noach has applied to all non-Jews as descendants of Noah. However, nowadays it is also used to refer specifically to those non-Jews who observe the Noahide Laws.

According to the Genesis flood narrative, a deluge covered the whole world, killing every surface-dwelling creature except Noah, his wife, his sons and their wives, and the animals taken aboard Noah’s Ark. According to this, all modern humans are descendants of Noah, thus the name Noahide Laws in reference to laws that apply to all of humanity. After the flood, God sealed a covenant with Noah with the following admonitions (Genesis 9):

Flesh of a living animal: “However, flesh with its life-blood [in it], you shall not eat.” (9:4)
Murder and courts: “Furthermore, I will demand your blood, for [the taking of] your lives, I shall demand it [even] from any wild animal. From man too, I will demand of each person’s brother the blood of man. He who spills the blood of man, by man his blood shall be spilt; for in the image of God He made man.” (9:5–6)
Book of Jubilees[edit]
The Book of Jubilees, generally dated to the 2nd century BCE,[11] may include an early reference to Noahide Law at verses 7:20–28:

And in the twenty-eighth jubilee Noah began to enjoin upon his sons’ sons the ordinances and commandments, and all the judgments that he knew, and he exhorted his sons to observe righteousness, and to cover the shame of their flesh, and to bless their Creator, and honour father and mother, and love their neighbour, and guard their souls from fornication and uncleanness and all iniquity. For owing to these three things came the flood upon the earth … For whoso sheddeth man’s blood, and whoso eateth the blood of any flesh, shall all be destroyed from the earth.[12][13]

Acts 15[edit]
Main article: Council of Jerusalem
The Jewish Encyclopedia article on Saul of Tarsus states:

According to Acts, Paul began working along the traditional Jewish line of proselytizing in the various synagogues where the proselytes of the gate [e.g., Exodus 20:9] and the Jews met; and only because he failed to win the Jews to his views, encountering strong opposition and persecution from them, did he turn to the Gentile world after he had agreed at a convention with the apostles at Jerusalem to admit the Gentiles into the Church only as proselytes of the gate, that is, after their acceptance of the Noachian laws (Acts 15:1–31)”.[14]

The article “New Testament” states:

For great as was the success of Barnabas and Paul in the heathen world, the authorities in Jerusalem insisted upon circumcision as the condition of admission of members into the church, until, on the initiative of Peter, and of James, the head of the Jerusalem church, it was agreed that acceptance of the Noachian Laws — namely, regarding avoidance of idolatry, fornication, and the eating of flesh cut from a living animal — should be demanded of the heathen desirous of entering the Church.[15]

The Apostolic Decree of the Council of Jerusalem resolved this early Christian dispute by commending that gentiles obey Noahide law (Acts 15:19–21) rather than to live under the same dictates as Torah-observant Jews and be circumcised (cf. Acts 15:5, Acts 15:24).

The earliest recorded of the seven laws can be found in the Tosefta here they are listed as follows.[16]

Seven commandments were commanded of the sons of Noah:

concerning adjudication (denim)
concerning idolatry (avodah zarah)
concerning blasphemy (qilelat ha-shem)
concerning sexual immorality (gilui arayot)
concerning blood-shed (shefikhut damim)
concerning robbery (ha-gezel)
concerning a limb torn from a living animal (eber min ha-hayy)
Halakha and the Seven Laws[edit]
According to the Talmud, the Noachide Laws apply to all humanity through humankind’s descent from one paternal ancestor, the head of the only family to survive The Flood, who in Hebrew tradition is called Noah. In Judaism, בני נח B’nei Noah (Hebrew, “Descendants of Noah”, “Children of Noah”) refers to all of humankind.[17] The Talmud also states: “Righteous people of all nations have a share in the world to come”.[18] Any non-Jew who lives according to these laws is regarded as one of “the righteous among the gentiles”.

The rabbis agree that the seven laws were given to the sons of Noah. However, they disagree on precisely which laws were given to Adam and Eve. Six of the seven laws are exegetically derived from passages in Genesis. The Talmud adds extra laws beyond the seven listed in the Tosefta which are attributed to different rabbis, such as the grafting of trees and sorcery among others,[19]: 30–31[20] Ulla going so far as to make a list of 30 laws.[21] The Talmud expands the scope of the seven laws to cover about 100 of the 613 mitzvoth.[22]: 18

Main article: Capital and corporal punishment in Judaism
In practice Jewish law makes it very difficult to apply the death penalty.[23] No record exists of a gentile having been put to death for violating the seven laws.[24] Some of the categories of capital punishment recorded in the Talmud are recorded as having never have been carried out. Nor ever to be carried out.[23] It is thought that the rabbis including discussion of them in anticipation of the coming messianic age.[23]

The Talmud lists the punishment for blaspheming the Ineffable Name of God as death. The sons of Noah are to be exclusively executed by decapitation,[25] considered one of the lightest capital punishments.[26] In Jewish law the only form of blasphemy which is punishable by death is blaspheming the Ineffable Name Leviticus 24:16.[27] Some Talmudic rabbis held that only those offences for which a Jew would be executed, are forbidden to gentiles.[28] The Talmudic rabbis discuss which offences and sub-offences are capital offences and which are merely forbidden.[29]

Maimonides states that anyone who does not accept the seven laws is to be executed. As God compelled the world to follow these laws.[30] However, for the other probations such as the grafting of trees and bestiality he holds that the sons of Noah are not to be executed.[31] Maimonides adds a universalism lacking from earlier Jewish sources.[22]: 18 The Talmud differs from Maimonides in that it handles the seven laws as enforceable by Jewish authorities on non-Jews living within a Jewish nation.[22]: 18 Nahmanides disagrees with Maimonides reasoning. He limits the obligation of enforcing the seven laws to non-Jewish authorities taking the matter out of Jewish hands. The Tosafot seems to agree with Nahmanides reasoning.[32]: 39 According to some opinions, punishment is the same whether the individual transgresses with knowledge of the law or is ignorant of the law.[33]

Subdividing the Seven Laws[edit]
Various rabbinic sources have different positions on the way the seven laws are to be subdivided in categories. Maimonides’, in his Mishneh Torah, included the grafting of trees.[31] Like the Talmud he interpreted the prohibition against homicide as including a prohibition against abortion.[34][35] Rabbi David ben Solomon ibn Abi Zimra, a commentator on Maimonides, expressed surprise that he left out castration and sorcery which were also listed in the Talmud.[36]

In Chullin 92a-b Ulla say that here are 30 laws which the sons of Noah took upon themselves. However he only lists three. Namely the three that the Gentiles follow, not to create a Ketubah between males, not to sell carrion in the market and to respect the Torah. The rest of the laws are not listed.[37] Talmud commentator Rashi remarks on this that he does not know the other Commandments that are referred to.[citation needed] Though the authorities seem to take it for granted that Ulla’s thirty commandments included the original seven, an additional thirty laws is also possible from the reading. Two different lists of the 30 laws exist. Both lists include an additional twenty-three mitzvot which are subdivisions or extensions of the seven laws. One from the 16th-century work Asarah Maamarot by Rabbi Menahem Azariah da Fano and a second from the 10th century Samuel ben Hofni which was recently published from his Judeo-Arabic writings after having been found in the Cairo Geniza.[38][39] Rabbi Zvi Hirsch Chajes suggests Menahem Azariah of Fano enumerated commandments are not related to the first seven, nor based on Scripture, but instead were passed down by oral tradition.[40]

The 10th-century Rabbi Saadia Gaon added tithes and levirate marriage. The 11th-century Rav Nissim Gaon included “listening to God’s Voice”, “knowing God” and “serving God” besides going on to say that all religious acts which can be understood through human reasoning are obligatory upon Jew and Gentile alike. The 14th-century Rabbi Nissim ben Reuben Gerondi added the commandment of charity.

Ger toshav (resident alien)[edit]
Main article: Ger toshav
In earlier times, a Gentile living in the Land of Israel who accepted the Seven Laws in front of a rabbinical court was known as a ger toshav (literally stranger/resident). The regulations regarding Jewish-Gentile relations are modified in the case of a ger toshav.[41] Jewish law only allows the official acceptance of a ger toshav as a resident in the Land of Israel during a time when the Year of Jubilee (yovel) is in effect.

Contemporary status[edit]
Historically, some rabbinic opinions consider non-Jews not only not obliged to adhere to all the remaining laws of the Torah, but actually forbidden to observe them.[42][43]

Noachide law differs radically from Roman law for gentiles (Jus Gentium), if only because the latter was enforceable judicial policy. Rabbinic Judaism has never adjudicated any cases under Noachide law,[24] Jewish scholars disagree about whether Noachide law is a functional part of Halakha (“Jewish law”).[44]

Some modern views hold that penalties are a detail of the Noahide Laws and that Noahides themselves must determine the details of their own laws for themselves. According to this school of thought – see N. Rakover, Law and the Noahides (1998); M. Dallen, The Rainbow Covenant (2003) – the Noahide Laws offer mankind a set of absolute values and a framework for righteousness and justice, while the detailed laws that are currently on the books of the world’s states and nations are presumptively valid.

In recent years, the term “Noahide” has come to refer to non-Jews who strive to live in accord with the seven Noachide Laws; the terms “observant Noahide” or “Torah-centered Noahides” would be more precise but are infrequently used. Support for the use of Noahide in this sense can be found with the Ritva, who uses the term Son of Noah to refer to a Gentile who keeps the seven laws, but is not a Ger Toshav.[45] The rainbow, referring to the Noachide or First Covenant (Genesis 9), is the symbol of many organized Noahide groups, following Genesis 9:12–17.[citation needed]

The Jewish scholar Maimonides (12th century) held that Gentiles may have a part in the world to come just by observing Noahide law. He writes in his book of laws:”[46]

Anyone who accepts upon himself and carefully observes the Seven Commandments is of the Righteous of the Nations of the World and has a portion in the World to Come. This is as long as he accepts and performs them because (he truly believes that) it was the Holy One, Blessed Be He, Who commanded them in the Torah, and that it was through Moses our Teacher we were informed that the Sons of Noah had already been commanded to observe them. But if he observes them because he convinced himself, then he is not considered a Resident Convert and is not of the Righteous of the Nations of the World, but merely one of their wise.[47]

Some later editions of the Mishneh Torah differ by one letter and read “Nor one of their wise men.” The later reading is narrower. Spinoza read Maimonides as using nor and accused him of being narrow and particularistic. Other philosophers such as Hermann Cohen and Moses Mendelssohn have used more inclusive interpretations of the passage by Maimonides.[48] In either reading, Maimonides appears to exclude philosophical Noahides from being Righteous Gentiles. Thus Maimonides wants to emphasis that a truly Righteous Gentile follows the seven laws because they are divinely revealed and thus are followed out of obedience to God.[48][49]

Christianity and the Noahide Laws[edit]

James the Just, whose judgment was adopted in the Apostolic Decree of Acts 15:20: “but we should write to them [Gentiles] to abstain only from things polluted by idols and from fornication and from whatever has been strangled and from blood.” (NRSV)
See also: Dual-covenant theology and Paul the Apostle and Judaism
The Apostolic Decree recorded in Acts 15 is commonly seen as a parallel to Noahide Law;[50] however, some modern scholars dispute the connection between Acts 15 and Noahide Law,[51] the content of Noahide Law, the historical reliability of the Acts of the Apostles, and the nature of Biblical law in Christianity. The Apostolic Decree is still observed by Orthodox Christianity and includes some food restrictions.[52]

The only Noahide law that is not part of the standard moral teaching of mainstream Christianity is the prohibition against eating the flesh of an animal while it is still alive. Many interpret Acts and the Pauline Epistles as making void the dietary laws found in the Torah and known by Noah (Genesis 7:2–3 and Genesis 8:20). This claim is disputed by many Christians, including the Ethiopian Orthodox Tewahedo Church, the Seventh-day Adventist Church, the Church of God (Seventh Day).

The 18th-century rabbi Jacob Emden proposed that Jesus, and Paul after him, intended to convert the gentiles to the Noahide laws while calling on the Jews to keep the full Law of Moses.[53]

Chabad movement[edit]
Maimonides rules that Moses was commanded by God to compel the world to accept these seven commandments. For many centuries, however, the circumstances did not allow this to be done. But in 1983, rabbi Menachem M. Schneerson said it was time to revitalize this long-dormant aspect and role of the Jewish people. In 1987, President Ronald Reagan signed a proclamation speaking of “the historical tradition of ethical values and principles, which have been the bedrock of society from the dawn of civilization when they were known as the Seven Noahide Laws, transmitted through God to Moses on Mount Sinai,”[54] and in 1991, Congress did the same.[55]

Sefer Sheva Mitzvot Hashem: A Shulchan Aruch for Gentiles[edit]
Menachem Mendel Schneerson, rebbe of Chabad Lubavitch, started his Noahide Campaign in the 1980s. A codification of the exact obligations of the Gentiles in the spirit of the classical Shulchan Aruch was needed. In 2005 the scholar Rabbi Moshe Weiner of Jerusalem accepted to produce an in-depth codification of the Noahide precepts.[56] The work is called Sefer Sheva Mitzvot HaShem, (The Book of Seven Divine Commandments) published 2008/2009. As it was approved by both of the then presiding Chief Rabbis of Israel, rabbi Shlomo Moshe Amar and rabbi Yonah Metzger, as well as other Hasidic and non-Hasidic halachic authorities, it can claim an authoritative character and is referred as a Shulchan Aruch[57] for Gentiles at many places.

Public recognition[edit]
United States Congress[edit]
The Seven Laws of Noah were recognized by the United States Congress in the preamble to the 1991 bill that established Education Day in honor of the birthday of rabbi Menachem Mendel Schneerson, the leader of the Chabad movement:

Whereas Congress recognizes the historical tradition of ethical values and principles which are the basis of civilized society and upon which our great Nation was founded; Whereas these ethical values and principles have been the bedrock of society from the dawn of civilization, when they were known as the Seven Noahide Laws.[58]

Noahidism ((/noʊə.haɪd.ɪsm/); לחלופין Noachidism (/noʊə.xaɪd.ɪsm/)) היא אידיאולוגיה המונותיאיסטיות מבוססת על שבעת מצוותי בני נח, ועל הפרשנויות המסורתיות שלהם בתוך היהדות רבנית. על פי הלכה יהודית, שאינו יהודים אינם מחויבים להתגייר, אבל הם נדרשים לקיים את שבעת מצוותי בני נח. אם הם קיבלו ולקיים את מצוות אלה עם האמונה שיהוה ציווה עליהם בתורה כפי שנמסר על ידי משה, ומקפידים לשמור אותם בהתאם לפרטים הרלוונטיים במסגרת חוק התורה, הם סמוכים ובטוחים של מקום בעולם הבא (העולם הבא), את הפרס הסופי של הצדיקים. [1] [2] עונש האלוקית על הפרת כל אחד מבני נח חוקים אלו נדון בתלמוד, אבל במונחים מעשיים, כי הוא כפוף למערכת המשפטית עובדת שהוקמה על ידי החברה בכללותה. מי שמנויים על קיום מצוות אלו המכונים בני נח (בני נח) (עברית: בני נח), ילדיו של נח, בני הנח (/noʊ.ə.haɪdɨs/), או Noahites (/ noʊ. ə.haɪtɨs /). ארגוני תמיכה הוקמו ברחבי העולם בעשורים האחרונים, או על ידי בני נח או יהודים שומרי מצוות.

מבחינה הסטורית, טווח עברית בני נח פנה לכל הלא-היהודים כצאצאיו של נח. עם זאת, בימינו הוא משמש גם מתייחס באופן פרטני למי שאינו יהודים שומרי מצוותי בני נח.
מקורות תורה
על פי הנרטיב המבול בראשית, מבול כיסה את כל העולם, והרג כל יצור שוכני משטח מלבד נח, אשתו, בניו ונשיהם, ובעלי החיים שצולמו על סיפון תיבת נח. לפי זה, כל בני האדם המודרניים הם צאצאים של נח, ובכך שם מצוותי בני נוח בהתייחסות לחוקים שחלים על האנושות כולה. אחרי המבול, אלוהים אטום ברית עם נח עם האזהרות הבאות (בראשית 9):

בשר של בעלי חיים חיים: "עם זאת, בשר עם החיים-הדם שלה [בזה], אתה לא תאכל". (9: 4)
רצח ומשפט: ". יתר על כן, אני אדרוש את הדם שלך, ל[ לקיחת] חייך, אני אדרוש אותו [אפילו] מכל בעל חיים פראיים מאיש מדי, אני אדרוש מהאח של כל אדם הדם של אדם. הוא שנשפך הדם של אדם באדם דמו יישפך יהיה; בדמותו של אלוהים עשה את האדם ". (9: 5-6)
ספר היובלים 
ספר היובלים, בדרך כלל מתוארך למאה ה -2 לפני הספירה, [11] עשויות לכלול התייחסות מוקדמת לחוק בני נח בפסוקים 7: 20-28:

וביובל עשרים והשמונה נח החל חיב על הבנים בניו התקנות ומצוות, וכל פסקי הדין שהוא יודע, והוא האיץ את בניו לשמור צדקה, וכדי לכסות את הבושה של בשרם, ולברך הבורא, ואביהם הכבוד ואמא, ואהבו לרע שלהם, ולשמור על נפשם מניאוף וטומאה וכל העוון. לבגלל שלושת הדברים האלה באו המבול על הארץ ... לדם whoso של אדם sheddeth, וwhoso אוכלת הדם של כל בשר, יהיה כל יושמד מן הארץ. [12] [13]

פועל 15 [עריכה]
מאמר ראשי: מועצה של ירושלים
מאמר האנציקלופדיה היהודי בשאול התרסי קובע:

על פי מעשים, פול החל לעבוד לאורך הקו היהודי המסורתי של הטפה בבתי הכנסת השונות בי הגרים של השער [לדוגמא, שמות 20: 9] והיהודים נפגשו; ורק בגלל שהוא לא הצליח לזכות היהודים לדעותיו, נתקל בהתנגדות ורדיפה חזקות מהם, האם הוא פונה לעולם הגוי לאחר שהסכים בכנס עם השליחים בירושלים להודות הגויים לכנסייה רק ​​כגרים של השער, כלומר, לאחר קבלתם של החוקים של הנוחים (מעשי השליחים 15: 1-31). "[14]

המאמר "הברית החדשה", קובע:

לגדול כפי שהייתה ההצלחה של בר-ניבאתי ופול בעולם האלילים, הרשויות בירושלים התעקשו ברית מילה כתנאי לקבלתם של חברים לכנסייה, עד, ביוזמתו של פיטר, ושל ג'יימס, ראש ירושלים הכנסייה, הוסכם כי קבלתם של החוקים של הנוחים - כלומר, ההימנעות לגבי עבודה זרה, ניאוף, והאכילה של בשר לחתוך מן החי -. יש לדרוש ממשתוקקת אלילים של כניסה לכנסייה [15]

צו האפיפיור של המועצה ירושלים נפתר מחלוקת נוצרית מוקדמת זו על ידי שבח שגויים לציית לחוק בני נח (מעשי השליחים 15: 19-21) ולא לחיות תחת אותה תכתיבים כיהודיי שומרי תורה ומצוות וברית מילה (ראה מעשי השליחים 15: 5, מעשי השליחים 15:24).

תוספתא [עריכה]
ניתן למצוא המוקדם נרשמו משבעת החוקים בתוספתא כאן הם מפורטים כדלקמן. [16]

שבעה מצותי נצטוו בני נח:

בנוגע לפסיקה (ג'ינס)
בנוגע לעבודת זרה (עבודה זרה)
בנוגע לחילול שם (qilelat חה-שם)
(עריות, גילוי) לגבי עריות
בנוגע דם-סככה (shefikhut damim)
שוד בעניין (חה-gezel)
לגבי איבר נקרע מן החי (איבר דקות חה-hayy)
הלכה והשבעה המצוותים [עריכה]
על פי התלמוד, בני נח החוקים חלים על כל האנושות דרך ירידתו של המין האנושי מאב קדמון אחד אבהי, ראש המשפחה היחידה לשרוד המבול, שבמסורת עברית נקרא נח. ביהדות, בני נח בני נח (עברית, "צאצאיו של נח", "ילדים של נח") מתייחס לכל המין האנושי [17] התלמוד גם קובע:. "יש אנשים חסידי של כל העמים למניה בעולם לבוא ". [18] כל מי שאינו יהודי שחי על פי חוקים אלה נחשב כאחד" הצדיקים בין הגויים ".

הרבנים מסכימים כי שבעת המצוותים ניתנו לבני נח. עם זאת, הם לא מסכימים על בדיוק שהחוקים ניתנו לאדם וחווה. שש מתוך שבעת החוקים נגזרים דברי פרשנות מקטעים בספר בראשית. התלמוד מוסיף חוקים נוספים מעבר לשבעה מופיעים בתוספתא שמיוחסים לרבנים שונים, כגון ההשתלה של עצים וכישוף, בין יתר, [19]: 30-31 [20] אולה הולכת כל כך רחוקה כמו לעשות רשימה של . 30 חוקים [21] התלמוד מרחיב את ההיקף של שבעה החוקים כדי לכסות על 100 של המצוות 613 [22]:. 18

מאמר ראשי: הון וענישה גופנית ביהדות
בפועל החוק היהודי עושה את זה קשה מאוד ליישם את עונש המוות. [23] אין שיא קיים של גוי שהיה להכניס למוות על הפרת שבעה החוקים. [24] חלק מהקטגוריות של עונש מוות שנרשמו בתלמוד נרשמים כמי שמעולם לא בוצעו. ולא אי פעם להתבצע. [23] הוא חשב כי הרבנים כוללים דיון שלהם בציפייה לימות המשיח מגיע. [23]

התלמוד מפרט את העונש על חילול השם המפורש של אלוהים כמוות. בני נח יבוצעו באופן בלעדי על ידי עריפת ראש, [25] נחשב לאחד מעונשי ההון הקלים. [26] בהלכה יהודית רק הצורה של חילול השם שהוא עונש מוות היא חילול השם המפורש ויקרא 24:16. [ 27] כמה רבנים תלמודיים קבעו כי רק אלה עבירות שיהודי יוצא להורג, אסור לגויים. [28] הרבנים התלמודיים לדון בי עבירות ותת-עבירות הם עבירות הון ושרק אסורים. [29]

הרמב"ם קובע כי כל מי שאינו מקבלים את שבעת החוקים הוא להיות מוצאים להורג. כמו אלוהים אילץ את העולם למעקב חוקים אלה. [30] עם זאת, לprobations האחר כגון ההשתלה של עצים ובהמיות הוא מחזיק שבני נח לא להיות מוצאים להורג. [31] הרמב"ם מוסיף אוניברסליזם חסר מקודם [22] מקורות יהודים:.. 18 התלמוד שונה מהרמב"ם בכך שהוא מטפל בשבעת חוקים כאכיפה על ידי הרשויות יהודיות על לא-יהודים חיים בתוך העם יהודי [22]: 18 הרמב"ן חולקים על הרמב"ם הנמקה. הוא מגביל את חובת אכיפת שבעה החוקים לרשויות הלא-יהודיות לוקחים את העניין מהידיים יהודיות. נראה התוספות להסכים עם החשיבה הרמב"ן [32]:.. 39 על פי כמה חוות דעת, העונש הוא זהה בין אם האדם עובר עם ידיעת החוק או אינו מודע לחוק [33]

לפרט השבעה המצוותים 
יש מקורות רבניים שונים עמדות שונות בדרך שבעה החוקים יש מחולקים בקטגוריות. הרמב"ם, במשנת התורה שלו, כלול ההשתלה של עצים. [31] בדומה לתלמוד הוא פירש את איסור הרצח כולל איסור הפלה כ. [34] [35] רב דוד בן שלמה אבן אב זמרה, פרשן ל הרמב"ם, הביע תמיהה על כך שהוא עזב את סירוס וכישוף אשר נרשמו גם בתלמוד. [36]

בחול 92a-ב אולה אומר שכאן הם 30 חוקים שבני נח לקחו על עצמם. עם זאת הוא מציין רק שלוש. כלומר שלושה שגויי מעקב, לא ליצור כתובה בין זכרים, שלא למכור נבלות בשוק ולכבד את התורה. שאר החוקים אינם רשומים. [37] דברי פרשן רש"י תלמוד על זה שהוא לא יודע הדיברות האחרים המכונים. [עריכה] למרות שהרשויות נראה לקחת את זה כמובן מאליו ששלושים מצוות אולה הכלול שבע מקוריים, חוקי השלושים נוספים אפשריים גם מהקריאה. שתי רשימות שונות של 30 החוקים קיימות. שני הרשימות כוללות עשרים ושלושה מצוות נוסף שמחוזות או הרחבות של שבעה החוקים. אחד מהעבודה מהמאה ה -16 Asarah Maamarot על ידי הרב מנחם עזריה מפאנו דה ושני מהמאה ה -10 שמואל בן חפני שפורסמה לאחרונה מהכתבים יהודים-הערבי שלו, לאחר שמצא בגניזת קהיר. [38] [39] הרב צבי הירש חיות מציעה מנחם עזריה מפאנו של מנויות מצוות אינו קשור לשבע הראשונים, ולא מבוסס על כתבי קודש, אבל במקום הועברו על ידי מסורת שבעל פה. [40]

המאה ה -10 הרב סעדיה הגאון הוסיפה המעשר וייבום. המאה ה -11 הרב נסים הגאון כלול "האזנה לקולו של אלוהים", "ידיעת אלוהים" ו- "עבודת ה '" חוץ מזה קורה לומר שכל המעשים הדתיים שניתן להבין דרך חשיבה אנושית הם חובה על יהודים וגויים כאחד. המאה ה -14 הרב נסים בן ראובן Gerondi הוסיפה מצוות הצדקה.

גר תושב (תושב זר) 
מאמר ראשי: גר תושב
בזמנים קדומים יותר, גוי המתגורר בארץ ישראל שקיבלה את חוקי שבע מול בית דין רבני היה ידועים כגרה תושב (פשוטו כמשמעו זר / תושב). התקנות הנוגעות ליחסים-גוי יהודים שונה במקרה של גר תושב. [41] ההלכה מאפשרת רק הקבלה הרשמית של גר תושב כתושב בארץ ישראל בתקופה שבה שנת היובל (יובל) בתוקף.

מצב עכשווי [עריכה]
מבחינה הסטורית, כמה דעות רבניות לשקול הלא-יהודים לא רק שלא חייבים לציית לכל החוקים הנותרים של התורה, אך למעשה אסור להתבונן בהם. [42] [43]

חוק בני נח שונה בתכלית ממשפט הרומי לגויים (Jus Gentium), ולו רק משום שהאחרון היה מדיניות שיפוטית לאכיפה. יהדות רבנית מעולם לא יידון כל המקרים תחת חוק בני נח, [24] חוקרים יהודים נחלקו האם חוק בני נח הוא חלק פונקציונלי של הלכה ("חוק היהודי"). [44]

כמה תצוגות מודרניות גורסות כי עונשים הם פירוט של שבעת מצוותי בני נח, וכי בני הנח עצמם צריכים לקבוע את הפרטים של חוקים משלהם לעצמם. על פי אסכולה זו - ראה נ 'רקובר, חוק ובני הנח (1998); מ 'Dallen, קשת האמנה (2003) - שבעת מצוותי בני נח להציע האנושות מערכת ערכים מוחלטים ומסגרת לצדקה ומשפט, ואילו החוקים מפורטים שנמצאים כרגע בספרים של המדינות בעולם והמדינות הנם תקפים.

בשנים האחרונות, המונח "בני נח" הגיע למתייחס ללא-יהודים ששואפים לחיות בקנה אחד עם שבעה חוקי בני הנח; המונחים "בני נח מצוות" או "בני נח מרכז-תורה" יהיו מדויקים יותר, אך משמשים לעתים רחוקות. ניתן למצוא תמיכה לשימוש בבני הנח במובן זה עם הריטב"א, שמשתמש בן הטווח של נח להתייחס לגוי ששומר שבעה המצוותים, אבל הוא לא גר תושב. [45] הקשת, המתייחסת ל בני נח או ראשון אמנה (בראשית 9), הוא הסמל של קבוצות בני נח מאורגנות רבות, הבאים בראשית 9:. 12-17 [עריכה]

המלומד היהודי הרמב"ם (המאה ה -12) קבע כי גויים יכולים להיות חלק בעולם הבא רק על ידי התבוננות לכות בני נח. הוא כותב בספר חוקים שלו: "[46]

כל מי שמקבל על עצמו ובזהירות שומרת על מצוות שבעה הוא של חסידי אומות העולם מאומות העולם ויש לו חלק בעולם הבא. זה כל עוד הוא מקבל ומבצע אותם כי (הוא באמת מאמין ש) זה היה קדוש ברוך הוא, שפקד עליהם בתורה, ושזה היה דרך משה רבנו התבשרנו כי בני נח כבר פיקד להתבונן בהם. אבל אם הוא צופה בהם, כי הוא שכנע את עצמו, אז הוא לא נחשב המרת תושב ואינו חסידי אומות העולם של אומות העולם, אלא רק אחד מחכם שלהם. [47]

כמה מהדורות מאוחרות יותר של משנה התורה שונה במכתב אחד ולקרוא "גם אחד מהאנשים החכמים שלהם." הקריאה מאוחר יותר צרה. שפינוזה לקרוא הרמב"ם וכלא באמצעות והאשימה אותו שצרה והפרטיקולרי. פילוסופים אחרים כגון הרמן כהן ומשה מנדלסון השתמשו פרשנויות כוללניות יותר של המעבר על ידי הרמב"ם. [48] בכל קריאה, הרמב"ם מופיע להוציא בני נח פילוסופיות מלהיות חסידת אומות עולם. כך הרמב"ם רוצה דגש שגוי צדיק אמיתי כדלקמן שבעה החוקים כי הם אלוהי מתגלים ובכך הם אחריו מתוך ציות לאלוהים. [48] [49]

הנצרות ושבעה מצוותי בני נח 

ג'יימס פשוט, פסק הדין שהתקבל בצו האפיפיור של מעשי 15:20: ". אבל אנחנו צריכים לכתוב להם [גויים] להימנע רק מהדברים המזוהמים על ידי אלילים ומניאוף ומכל מה שכבר נחנק ומדם" (NRSV)
ראה גם: תיאולוגיה כפולה-ברית ופול השליח והיהדות
האפיפיור הצו נרשם במעשי 15 נתפס בכינויו במקביל לחוק בני נח; [50] עם זאת, כמה חוקרים מודרניים חולקים על הקשר בין המעשים 15 וחוק בני נח, [51] התוכן של בני נח חוק, האמינות ההיסטורית של המעשים השליחים, ואת האופי של החוק המקראי בנצרות. האפיפיור הצו עדיין נצפה על ידי הנצרות האורתודוקסית וכולל כמה הגבלות מזון. [52]

בני נח החוק היחיד שאינו חלק מההוראה המוסרית הסטנדרטי של הנצרות הזרם המרכזי הוא האיסור על אכילת הבשר של בעל חיים בזמן שהוא עדיין בחיים. רבים לפרש מעשים ואיגרות פאולין כעושים לבטל את דיני הכשרות נמצאים בתורה וידועה על ידי נח (בראשית 7: 2-3 ובראשית 08:20). טענה זו שנויה במחלוקת על ידי נוצרים רבים, כולל הכנסייה האתיופית האורתודוקסית Tewahedo, כנסיית היום השביעי Adventist, הכנסייה של אלוהים (היום שביעי).

רב מהמאה ה -18 יעקב עמדין הציע כי ישו, ואחריו פול, שנועד להמיר את הגויים לשבעה מצוותי בני נח בעת שקרא ליהודים לשמור על החוק המלא של משה. [53]

תנועת חב"ד
כללי הרמב"ם שמשה נצטווה על ידי אלוהים כדי לאלץ את העולם לקבל את שבעה מצוות אלו. במשך מאה שנים, עם זאת, הנסיבות לא אפשרו את זה צריך להיעשות. אבל בשינה 1983, הרבי מנחם מענדל שניאורסון אמר שהגיע זמן להחיות את ההיבט הזה ארוך רדום ותפקידו של העם היהודי. בשינה 1987, הנשיא רונלד רייגן חתם על הכרזה מדברת על "המסורת ההיסטורית של ערכים ועקרונות אתיים, אשר היה הסלע של חברת משחר הציביליזציה כשהם היו ידועים כשבעה מצוותי בני נוח, מועברים דרך אלוהים למשה בהר סיני, "[54] ובשנת 1991, הקונגרס עשה את אותו הדבר. [55]

ספר שבע מצוות ה ': שולחן ערוך לגויים 
מנחם מנדל שניאורסון, רבי מחב"ד, התחיל המבצע בני נח שלו בשנת 1980. הקודיפיקציה של החובות המדויקים של הגויים ברוח השולחן ערוך הקלאסי הייתה צורך. בשנת 2005 חוקר הרב משה ויינר ירושלים קיבל לייצר הקודיפיקציה מעמיקה של מצוות בני נח. [56] העבודה נקראת ספר שבע מצוות ה ', (הספר המצוות אלוהי שבע) פורסם 2008/2009. כפי שאושר על ידי שניהם הרבנים הראשיים מכהנים אז של ישראל, רב שלמה משה עמאר והרב יונה מצגר, כמו גם הפוסקים חסידיים והלא-חסידיים אחרים, זה יכול לטעון דמות סמכותית ונקרא כשולחן ערוך [ 57] לגויים במקומות רבים.

הכרה ציבורית 
הקונגרס של ארצות הברית 
שבעת מצוותי בני נח הוכרו על ידי הקונגרס של ארצות הברית במבוא להצעת החוק 1991 שהוקם יום החינוך לכבוד יום הולדתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, המנהיגה של תנועת חב"ד:

ואילו קונגרס מכיר במסורת ההיסטורית של ערכים אתיים ועקרונות המהווים את הבסיס של חברה המתורבתת ועליו האומה הגדולה שלנו הוקמה; ואילו ערכים האתיים ועקרונות אלה היו הסלע של חברת משחר הציביליזציה, כאשר הם היו ידועים כשבעה מצוותי בני נוח. [58]

Noahic covenant

According to the Book of Genesis, Noah and his three sons Shem, Ham, and Japheth survived the Flood aboard the Ark, along with their wives. When Noah’s family left the Ark, God made a covenant with them (Genesis 9:8–10) and all the animals they had aboard the Ark that He would never again destroy the Earth with a flood, and He set therainbow in the sky as a permanent symbol of the covenant. The account in Genesis 9 had earlier referred only to a requirement for the eating of meat (Genesis 9:2–4) (that the animal must be dead before the meat is removed) and the prohibition and punishment of murder (Genesis 9:5–6), but according to the Talmud this covenant included all of the Seven Laws of Noah. Therefore the B’nei Noah – all humans, as descendants of Noah – are subject to the Noahide laws. (Later, God established a separate and more detailed covenant with the Israelite people at Mount Sinai.)


Maimonides collected all of the Talmudic and halakhic decisions in his time (c 1135 AD) and laid them out in his work the Mishneh Torah; in addition to Jewish laws and their explanations, the Noahide laws were also collected with their explanation in Maimonides’ Sefer Shoftim (Book of Judges) in the last section Hilchot Melachim U’Milchamot (“The Laws of Kings and Wars”) 8:9–10:12.[3] Some details of these laws are also found in the Midrashic literature.[4]

The Seven Laws of Noah

Main article: Seven Laws of Noah

The seven laws listed by the Mishnah in Sanhedrin 56a are: to have laws and courts for the society, and to refrain from blasphemy, idolatry, a set of six forbidden sexual relationships, murder, theft, and eating flesh that was removed from a living animal.[5]

Historical movements[edit]

The Sebomenoi or God-fearers are an early example of gentiles being included within the Jewish community.[6]: 30–32 Some perceive the Apostolic Decree originating from theCouncil of Jerusalem as endorsing something similar to the laws of Noah.

Modern Noahidism[edit]

Some Jewish religious groups have been particularly active in promoting the Seven Laws, notably the Chabad-Lubavitch movement (whose late leader, Rabbi Menachem Mendel Schneerson, launched the global Noahide Campaign), groups affiliated with Dor Daim.

Small groups calling themselves the B’nei Noah (children of Noah) have recently organised themselves to form communities to abide by these laws.[citation needed]

High Council of B’nei Noah

A High Council of B’nei Noah, set up to represent B’nei Noah communities around the world, was endorsed by a group that claimed to be the new Sanhedrin.[7][8]


The Chabad-Lubavitch movement has been the most active in Noahide outreach, believing that there is spiritual and societal value for non-Jews in at least simply acknowledging the seven laws, and even more so if they accept or observe them. In 1991, they had a reference to these laws enshrined in a Congressional proclamation: Presidential Proclamation 5956,[9] signed by then-President George H. W. Bush. Recalling Joint House Resolution 173, and recalling that the ethical and moral principles of all civilizations come in part from the Seven Noahide Laws, it proclaimed March 26, 1991 as “Education Day, U.S.A.” Subsequently, Public Law 102-14 formally designated the Lubavitcher Rebbe’s 90th birthday as “Education Day, U.S.A.,” with Congress recalling that “without these ethical values and principles, the edifice of civilization stands in serious peril of returning to chaos,” and that “society is profoundly concerned with the recent weakening of these principles, that has resulted in crises that beleaguer and threaten the fabric of civilized society.”[10]

In April, 2006, the spiritual leader of the Druze community in Israel, Sheikh Mowafak Tarif, met with a representative of Chabad-Lubavitch to sign a declaration calling on all non-Jews in Israel to observe the Noahide Laws as laid down in the Bible and expounded upon in Jewish tradition. The mayor of the Galilean city of Shefa-‘Amr (Shfaram) — where Muslim, Christian and Druze communities live side-by-side — also signed the document.

In March, 2007, Chabad-Lubavitch gathered ambassadors from six different countries to take part in a gathering to declare, in the name of the states they represent, their support of the universal teachings of Noahide Laws. They represented Poland, Latvia, Mexico, Panama, Ghana, and Japan. They were part of a special program organized by Harav Boaz Kali.[11]

In April, the Abu Gosh mayor Salim Jaber accepted the seven Noahide laws as part of a mass rally by Chabad at the Bloomfield Stadium in Tel Aviv.

In May, the newly elected president of France, Nicolas Sarkozy, met with a Chabad-Lubavitch rabbi, Dovid Zaoui, who presented him with literature on the universal teachings of the Noahide Laws.[12]

Ten Commandments

Judaism does not require gentiles to keep all of the Ten Commandments. Some within Orthodox Judaism view the keeping of certain of the Ten Commandments as being forbidden to gentiles.[13][14] The Ten Commandments are actually only 10 from among the total number of 613 Jewish commandments in the Torah. Some of this disagreement arises from the English translation of the Hebrew term for the Ten Commandments. In Biblical Hebrew, the ten commandments that were inscribed by God on the tablets atMount Sinai are called עשרת הדברות, meaning “the ten sayings,” because of the 613 Jewish commandments (“Mitzvot”), those 10 are the only ones that were spoken openly by Yahweh to the entire Jewish nation when they were assembled at Mount Sinai. The rest of the 613 Mitzvot were taught to Moses by God, and Moses taught them to the rest of the Jewish people. Mitzvot is the Hebrew term for commandment.[15]

ברית Noahic

על פי הספר בראשית, נח ושלוש בניו שם, חם ויפת שרד את המבול על סיפון הארון, יחד עם נשיהם. כאשר משפחתו של נח עזבה את הארון, אלוהים כרת ברית עימם (בראשית 9: 8-10) וכל בעלי החיים שהיו להם על סיפונה של הארון שהוא לא יהרוס שוב את כדור הארץ במבול, והוא נקבע therainbow בשמים כ סמל קבוע של הברית. החשבון בראשית 9 קודם לכן התייחס רק לדרישה לאכילת בשר (בראשית 9: 2-4) (שהחיה חייבת להיות מתות לפני שהבשר הוסר) והאיסור והעונש של רצח (בראשית 9: 5 -6), אבל על פי תלמוד ברית זו כללה את כל שבעת מצוותי בני נח. לכן בני נח – כל בני האדם, כצאצאיו של נח – כפוף לשבעת מצוותי בני נח. (מאוחר יותר, אלוהים הקים ברית נפרדת ומפורטת יותר עם בני ישראל במעמד ההר סיני.)


הרמב”ם כל ההחלטות התלמודיות והלכתיות שנאסף בזמן שלו (ג 1,135 הספירה) והניח אותם בעבודתו משנה התורה; בנוסף לחוקים יהודים וההסברים שלהם, שבעה מצוותי בני נח היו גם שנאספו עם ההסבר שלהם בספר השופטים הרמב”ם (ספר השופטים) בסעיף האחרון הלכות מלכים U’Milchamot (“הלכות מלכים ומלחמות”) 8: 9 -10:.. 12 [3] כמה פרטים של חוקים אלה נמצאים גם בספרות המדרש [4]

שבעת מצוותי בני נח

מאמר ראשי: שבעת מצוותי בני נח
שבעה חוקים המופיעים במשנה במסכת סנהדרין 56 א הם: יש חוקים ובתי משפט לחברה, וכדי להימנע מחילול שם, עבודה זרה, קבוצה של שישה יחסי מין אסורים, רצח, גניבה, ובשר אכילה שהוסר מחיים בעלי חיים. [5]

תנועות היסטוריות [עריכה]

Sebomenoi או אלוהים-היראים הם דוגמא מוקדמת של גויים שכללו בתוך הקהילה היהודית [6]:. 30-32 יש התופסים את צו האפיפיור שמקורם theCouncil של ירושלים כתומכים במשהו דומה לחוקים של נח.

Noahidism המודרני [עריכה]

כמה קבוצות דתיות יהודיות היו פעילה במיוחד בקידום השבעה המצוותים, בעיקר תנועת חב”ד-ליובאוויטש (בסוף שמנהיגה, הרב מנחם מנדל שניאורסון, השיק את הקמפיין העולמי בני נח), קבוצות המזוהות עם דור דאים.

קבוצות קטנות שקראו לעצמם נח בני (ילדיו של נח) לאחרונה התארגנו כדי ליצור קהילות לציית לחוקים אלה. [עריכה]

המועצה העליונה של בני נח

מאמר ראשי: מועצה עליונה של בני נח
מועצה עליונה של בני נח, שהוקמה כדי לייצג קהילות בני נח ברחבי העולם, הייתה שאושרה על ידי קבוצה שטענה שהסנהדרין החדש. [7] [8]


תנועת חב”ד-ליובאוויטש הייתה פעילה ביותר בהושטת בני נח, ומאמין כי יש ערך רוחני וחברתי לגויים בלפחות פשוט להכיר את שבעת החוקים, ועוד יותר מכך, אם הם מקבלים או לצפות בהם. בשינה 1991, היה להם התייחסות לחוקים אלה מעוגנים בהכרזת קונגרס: מנשר לנשיאות 5956, [9] שנחתם על ידי הנשיא דאז ג’ורג ‘בוש האב. נזכר החלטת הבית המשותפת 173, ונזכר כי העקרונות האתיים ומוסריים של כל התרבויות באים בחלק מהשבעה מצוותי בני נוח, זה הכריז 26 מרס 1991 “יום החינוך, ארה”ב” בהמשך לכך, משפט ציבורי 102-14 מיועד באופן רשמי יום הולדת ה -90 של הרבי מלובביץ ‘”יום החינוך, ארה”ב,” עם הקונגרס ונזכר כי “ללא ערכים מוסריים אלה ועקרונות, המבנה של ציביליזציה עומד בסכנה רצינית של חזרה לתוהו ובוהו”, וכי “חברה היא מודאגת עמוקות עם ההיחלשות האחרונה של עקרונות אלה, שהביאה למשברים שכתרו ומאיימים על המרקם חברתי תרבותי.” [10]

בחודש אפריל 2006, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית בישראל, השייח ‘טריף Mowafak, נפגש עם נציג של חב”ד-ליובאוויטש לחתום על הצהרה קוראת לכל הלא-היהודים בישראל לשמור על חוקי בני נח כפי שנקבע בתנ”ך והורחב במסורת יהודית. ראש העיר של העיר שפרעם (שפרעם) הגלילית – שבו קהילות מוסלמיות, נוצריות והדרוזיות לחיות צד-ידי צד – גם חתם על המסמך.

בחודש מרץ, 2007, חב”ד-ליובאוויטש התכנס שגרירים משש מדינות שונות לקחת חלק בכינוס להכריז, בשמן של המדינות שהם מייצגים, תמיכתם של התורה האוניברסלית של מצוותי בני נח. הם ייצגו את פולין, לטביה, מקסיקו, פנמה, גאנה, ויפן. הם היו חלק מתכנית מיוחדת שאורגנה על ידי הרב בועז קלי. [11]

בחודש אפריל, ראש עיר אבו גוש, סלים ג’אבר קיבל שבעה מצוותי בני נח, כחלק מעצרת המונים על-ידי חב”ד באצטדיון בלומפילד בתל אביב.

בחודש מאי, הנשיא הנבחר של צרפת, ניקולא סרקוזי, נפגש עם רב של חב”ד-ליובאוויטש, דוד Zaoui, שהציג אותו בספרות על תורתו האוניברסלית של מצוותי בני נח. [12]

עֲשֶׂרֶת הַדִבְּרוֹת

יהדות אינה דורשת גויים לשמור את כל עשרה הדיברות. חלק בתוך היהדות אורתודוכסית להציג את השמירה של מסוים של עשר הדברות כאסורות לגויים. [13] [14] עשרה הדיברות הם בעצם רק 10 מבין המספר הכולל של 613 המצוות יהודיות בתורה. חלק ממחלוקת זו נובע מהתרגום לאנגלית של טווח עברית לעשר הדיברות. בעברית מקראית, את עשרת הדיברות שהיו חקוקים על ידי אלוהים על לוחות atMount סיני נקראים עשר דברות, שמשמעותה “אמרות עשר,” בגלל 613 המצוות יהודיות (“מצוות”), 10 אלה הם היחידים שנאמרו בגלוי על ידי יהוה לעם היהודי כולו כאשר הם רוכזו בהר סיני. שאר 613 המצוות למדו את משה על ידי אלוהים, ומשה לימד אותם לשאר העם היהודי. מצוות הוא מונח עברית למצווה. [15]

Inline image 2
Inline image 1
Inline image 1


  1. Jump up^ According to Encyclopedia Talmudit (Hebrew edition, Israel, 5741/1981, Entry Ben Noah, page 349), most medieval authorities consider that all seven commandments were given toAdam, although Maimonides (Mishneh Torah, Hilkhot M’lakhim 9:1) considers the dietary law to have been given to Noah.
  2. Jump up^ Encyclopedia Talmudit (Hebrew edition, Israel, 5741/1981, entry Ben Noah, introduction) states that after the giving of the Torah, the Jewish people were no longer in the category of the sons of Noah; however, Maimonides (Mishneh Torah, Hilkhot M’lakhim 9:1) indicates that the seven laws are also part of the Torah, and the Talmud (Bavli, Sanhedrin 59a, see also Tosafot ad. loc.) states that Jews are obligated in all things that Gentiles are obligated in, albeit with some differences in the details.
  3. Jump up^ Compare Genesis 9:4–6.
  4. Jump up^ Mishneh Torah, Hilkhot M’lakhim 8:14
  5. Jump up^ Encyclopedia Talmudit (Hebrew edition, Israel, 5741/1981, entry Ben Noah, end of article); note the variant reading of Maimonides and the references in the footnote
  6. ^ Jump up to:a b “The Seven Noachide Laws – Jewish Virtual Library”. Jewishvirtuallibrary.org. Retrieved 8 November 2014.
  7. Jump up^ “Laws, Noachian” in: Jewish Encyclopedia [1]
  8. Jump up^ Rambam, Hilkhot Melachim, 9:5 and in short Isurei Bi’ah, 14:10
  9. Jump up^ Moshe Weiner (2009). Sheva Mitzvot Hashem 2. Ask Noach International. ISBN 978-0-9814811-4-2.
  10. Jump up^ Rabbinical authorities disputed whether there was only one or several commandments given to Adam: see 56a/b
  11. Jump up^ James C. VanderKam. The Book of Jubilees (Guides to Apocrypha and Pseudepigrapha). Sheffield: Sheffield Academic Press, 2001. ISBN 1-85075-767-4. ISBN 978-1-85075-767-2. pp. 17–21.
  12. Jump up^ Jubilees at wesley.nnu.edu, This is R. H. Charles‘ 1913 translation from the Koine Greek, but Jubilees is also extant in Geez and multiple texts found at Qumran which are still being examined.
  13. Jump up^ “Jewish Encyclopedia: Jubilees, Book of: The Noachian Laws”. Jewishencyclopedia.com. Retrieved 8 November 2014.
  14. Jump up^ “Saul of Tarsus”. Jewishencyclopedia.com. Retrieved 8 November 2014.
  15. Jump up^ “Jewish Encyclopedia: New Testament — Spirit of Jewish Proselytism in Christianity”. Jewishencyclopedia.com. Retrieved 8 November 2014.
  16. Jump up^ Lewis Ray Rambo, Charles E. Farhadian, ed. (2014). The Oxford Handbook of Religious Conversion. Oxford University Press. p. 591.
  17. Jump up^ Encyclopedia Talmudit, Hebrew edition, Israel, 5741/1981, entry Ben Noah, introduction
  18. Jump up^ Sanhedrin 105a
  19. Jump up^ Martin Goodman (2007). Judaism in the Roman World: Collected Essays. BRILL. Retrieved 17 January 2014.
  20. Jump up^ Sanhedrin 56a/b, quoting Tosefta Avodah Zarah 9:4; see also Rashi on Genesis 9:4
  21. Jump up^ Chullin 92a-b
  22. ^ Jump up to:a b c Joel Lurie Grishaver, Rabbi Stuart Kelman, ed. (1996). Learn Torah With 1994-1995 Torah Annual: A Collection of the Year’s Best Torah. Torah Aura Productions.
  23. ^ Jump up to:a b c https://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/judaica/ejud_0002_0004_0_03929.html
  24. ^ Jump up to:a b per Novak, 1983:28ff.
  25. Jump up^ “Sanhedrin” (PDF). Halakhah.com 56a. Retrieved 25 February 2015.
  26. Jump up^ Maimonides, Mishneh Torah, Judges, Laws of Sanhedrin, chapter 14, law 4
  27. Jump up^ http://www.jewishencyclopedia.com/articles/3354-blasphemy
  28. Jump up^ “Sanhedrin” (PDF). Halakhah.com 56b. Retrieved 25 February 2015.
  29. Jump up^ “Sanhedrin” (PDF). Halakhah.com 57a-b. Retrieved 25 February 2015.
  30. Jump up^ “Mishneh Torah Shoftim, Laws of Kings and their wars: 8.13” (PDF). Halakhah.com. Retrieved 25 February 2015.
  31. ^ Jump up to:a b “Mishneh Torah Shoftim, Laws of Kings and their wars: 10:8” (PDF). Halakhah.com. Retrieved 25 February 2015.
  32. Jump up^ Lawrence H. Schiffman, Joel B. Wolowelsky, ed. (2007). War and Peace in the Jewish Tradition. KTAV Publishing House, Inc.
  33. Jump up^ Babylonian Talmud, Makkot 9a, commentary of Rashi
  34. Jump up^ “Mishneh Torah Shoftim, Laws of Kings and their wars: 9:6” (PDF). Halakhah.com. Retrieved 25 February 2015.
  35. Jump up^ “Sanhedrin” (PDF). Halakhah.com 57b. Retrieved 25 February 2015.
  36. Jump up^ Sanhedrin 56b.
  37. Jump up^ “Chullin 92a-b” (PDF). Halakhah.com. Retrieved 15 November 2014.
  38. Jump up^ Mossad HaRav Kook edition of the Gaon’s commentary to Genesis
  39. Jump up^ “The Thirty Mitzvot of the Bnei Noach”. noachide.org.uk. Retrieved 15 November 2014.
  40. Jump up^ Kol Hidushei Maharitz Chayess I, end Ch. 10
  41. Jump up^ Encyclopedia Talmudit, Hebrew edition, 5739/1979, entry Ger Toshav
  42. Jump up^ Gentiles May Not Be Taught the Torah.. Jewishencyclopedia.com. Retrieved8 November 2014.
  43. Jump up^ “Sanhedrin” (PDF). Halakhah.com 59a-b. Retrieved 25 February 2015.
  44. Jump up^ cf. Bleich
  45. Jump up^ Encyclopedia Talmudit, Hebrew edition, 5741/1981, Appendix, entry Ben Noah, introduction
  46. Jump up^ Mishneh Torah, Shoftim, Laws of Kings and their wars 8:14 or 8:11
  47. Jump up^ Reuven Brauner (2012). “TRANSLATION OF THE FINAL CHAPTER OF THE RAMBAM’S MISHNEH TORAH” (PDF). Halakhah.com. Retrieved 26 May 2014.
  48. ^ Jump up to:a b T. M. Rudavsky (2009). Maimonides. John Wiley & Sons. pp. 178–179. Retrieved26 May 2014.
  49. Jump up^ Moshe Halbertal (2013). Maimonides: Life and Thought. Princeton University Press. p. 253. Retrieved 26 May 2014.
  50. Jump up^ The Acts of the Apostles (The Anchor Yale Bible Commentaries), Yale University Press (December 2, 1998), ISBN 0-300-13982-9, chapter V
  51. Jump up^ Joseph Fitzmyer, The Acts of the Apostles (The Anchor Yale Bible Commentaries), Yale University Press (December 2, 1998), ISBN 0-300-13982-9, chapter V
  52. Jump up^ Karl Josef von Hefele‘s commentary on canon II of Gangra notes: “We further see that, at the time of the Synod of Gangra, the rule of the Apostolic Synod with regard to blood and things strangled was still in force. With the Greeks, indeed, it continued always in force as their Euchologies still show. Balsamon also, the well-known commentator on the canons of the Middle Ages, in his commentary on the sixty-third Apostolic Canon, expressly blames the Latins because they had ceased to observe this command. What the Latin Church, however, thought on this subject about the year 400, is shown by St. Augustine in his work Contra Faustum, where he states that the Apostles had given this command in order to unite the heathens and Jews in the one ark of Noah; but that then, when the barrier between Jewish and heathen converts had fallen, this command concerning things strangled and blood had lost its meaning, and was only observed by few. But still, as late as the eighth century, Pope Gregory the Third (731) forbade the eating of blood or things strangled under threat of a penance of forty days. No one will pretend that the disciplinary enactments of any council, even though it be one of the undisputed Ecumenical Synods, can be of greater and more unchanging force than the decree of that first council, held by the Holy Apostles at Jerusalem, and the fact that its decree has been obsolete for centuries in the West is proof that even Ecumenical canons may be of only temporary utility and may be repealed by disuse, like other laws.”
  53. Jump up^ Jewish Encyclopedia: Gentile: Gentiles May Not Be Taught the Torah: “R. Emden (), in a remarkable apology for Christianity contained in his appendix to “Seder ‘Olam” (pp. 32b–34b, Hamburg, 1752), gives it as his opinion that the original intention of Jesus, and especially of Paul, was to convert only the Gentiles to the seven moral laws of Noah and to let the Jews follow the Mosaic law; this explains the apparent contradictions in the New Testament regarding the laws of Moses and the Sabbath.”
  54. Jump up^ “The Rebbe and President Ronald Reagan”. Chabad.org. Retrieved 8 November 2014.
  55. Jump up^ [2]
  56. Jump up^ The Divine Code, R. Moshe Weiner, Ed. Dr. Michael Schulman Ph.D., Vol, I., p. 21, 2008, publ. Ask Noah International
  57. Jump up^ Letter of Blessing (for Sefer Sheva Mitzvoth HaShem) , R. Yonah Metzger, Chief Rabbi of Israel, p.1.
  58. Jump up^ [3] Thomas LoC
    1. Jump up^ “Druze Religious Leader Commits to Noachide “Seven Laws””. 2004-01-18. Retrieved2014-01-18.


      1. Jump up^ Mishneh Torah, Hilkhot M’lakhim 8:14
      2. Jump up^ Encyclopedia Talmudit (Hebrew edition, Israel, 5741/1981, entry Ben Noah, end of article); note the variant reading of Maimonides and the references in the footnote
      3. Jump up^ “Maimonides’ Law of Noahides”. WikiNoah.
      4. Jump up^ Midrash Rabbah
      5. Jump up^ Sanhedrin 56
      6. Jump up^ Martin Goodman (2007). Judaism in the Roman World: Collected Essays. BRILL. Retrieved 17 January 2014.
      7. Jump up^ Sanhedrin Moves to Establish Council For Noahides
      8. Jump up^ Arutz Sheva
      9. Jump up^ “Presidency”. UCSB.
      10. Jump up^ “Thomas”. LoC.
      11. Jump up^ Ambassadors Sign 7 Mitzvos Declaration
      12. Jump up^ French President Sarkozy Discusses Sheva Mitzvos
      13. Jump up^ Gentiles May Not Be Taught the Torah.. Jewishencyclopedia.com. Retrieved8 November 2014.
      14. Jump up^ “Sanhedrin” (PDF). Halakhah.com 59a-b. Retrieved 25 February 2015.
      15. Jump up^ www.jewfaq.org



2 thoughts on “היום בס,ד בני נח בשעה אחת The Seven Laws of Noah & Noahidism!

  1. Reblogged this on The Guide for Husband Wifey happy! and commented:

    The key word is emunah for #happyrelationships Make sure your family always is first, especially when working is filled with nachus 😀 midnightrabbi.com
    Hard day working. In the pool together 😀

  2. […] היום בס,ד בני נח בשעה אחת The Seven Laws of Noah & Noahidism! […]

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )


Connecting to %s